החלטה בתיק רע"פ 8817/12

1.             לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר ניתן על-ידי כב' השופטים ד' ברלינר - נשיאה, ג' קרא, ומ' סוקולוב, בעפ"ג 30792-08-12, מיום 5.11.2012. בפסק דינו קיבל בית-המשפט המחוזי את ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, אשר ניתן על-ידי כב' השופט ב' שגיא, בת"פ 19480-03-12, מיום 9.7.2012.

רקע והליכים קודמים

כתב האישום שהוגש נגד המבקש

2.             ביום 12.3.2012, הוגש לבית-משפט השלום, כתב אישום, אשר ייחס למבקש עבירות של פריצה לרכב במטרה לגונבו, לפי סעיף 413ו סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); גניבת רכב, לפי סעיף 413ב לחוק העונשין; חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; החזקת כלי פריצה לרכב, לפי סעיף 413ז לחוק העונשין; נהיגת רכב מנועי ללא רשיון, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); ונהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה.

3.             ביום 9.7.2012, הגיעו הצדדים להסדר טיעון בעניינו של המבקש, שבמסגרתו הוסכם כי העבירה של פריצה לרכב מנועי, לפי סעיף 413ו סיפא לחוק העונשין, וכן העבירה של החזקת כלי פריצה לרכב, לפי סעיף 413ז לחוק העונשין, יימחקו מכתב האישום, ואילו המבקש יודה בעובדות כתב האישום המתוקן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין עונשו של המבקש.

4.             מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 6.3.2012, בסביבות השעה 22:30, גנב המבקש רכב, אשר חנה בעיר בני-ברק, באמצעות שבירת מתג ההנעה של הרכב בעזרת מספריים ייעודיים. בסביבות השעה 23:00, נעצר המבקש על-ידי מחסום משטרתי יזום, באזור מחלף שורש, בעודו נוהג באותו רכב גנוב לכיוון ירושלים. בכתב האישום נטען כי המבקש גרם נזק במזיד ושלא כדין לרכב, ונהג בו כאשר אין ברשותו רישיון נהיגה בתוקף, וכאשר היה תחת פסילת רישיון נהיגה.

הדיון בבית-משפט השלום

5.             ביום 9.7.2012, הורשע המבקש, בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, על יסוד הודאתו, בכל עובדות כתב האישום המתוקן, ובאותו יום גזר בית-משפט השלום את עונשו של המבקש.

           במסגרת הטיעונים לעונש, ציינה המשיבה את עברו הפלילי העשיר של המבקש, הכולל, בין היתר, עבירות של גניבת רכב. בהקשר זה, הוסיפה המשיבה וטענה, כי  המבקש ריצה עונש מאסר בפועל בגין עבירות אלה, וכי תלויים ועומדים נגדו שני עונשי מאסר מותנים, האחד בן 12 חודשים והשני בן 6 חודשים, שהינם ברי הפעלה בתיק זה. בהמשך, ציינה המשיבה את החומרה היתירה הגלומה בעבירות המתוארות בכתב האישום, ובכלל זה את נהיגתו של המבקש ברכב, בעודו נתון תחת פסילת רישיון נהיגה.

           אשר על כן, עתרה המשיבה להטלת עונש מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח, שאליו יצטרף גם עונש מאסר מותנה; כמו כן, ביקשה המשיבה להפעיל את עונשי המאסר המותנים אשר עמדו לחובת המבקש; וזאת, בנוסף לחיובו של המבקש בקנס ובפיצוי למתלונן; ופסילת רישיון נהיגה בפועל.

בא-כוח המבקש, הציג מנגד את נסיבות חייו הקשות של המבקש, הכוללות, בין השאר, ****, דבר אשר נבע, לטענת בא-כוח המבקש, בין היתר, מנטישת אביו את משפחתו, בעת שהיה המבקש ילד צעיר. בנוסף, ציין בא כוח המבקש כי אשתו של המבקש נמצאת בהריון, דבר שעשוי לחולל "שינוי משמעותי אצלו ויגבש את האישיות שלו".

6.             בגזר דינו, שקל בית-משפט השלום, כשיקולים לחומרא, את חומרת העבירות בהן הודה המבקש ובהן הורשע; את עברו הפלילי המכביד, אשר בגינו נגזרו עליו 36 חודשי מאסר בפועל; ואת העובדה כי הוטלו עליו שני מאסרים מותנים, באותו תיק. מנגד, שקל בית משפט השלום, כשיקולים לקולא, את נסיבות חייו של המבקש, ואת הודאתו באשמה, אשר חסכה זמן שיפוטי יקר.

           לבסוף, גזר בית-משפט השלום על המבקש 11 חודשי מאסר לריצוי בפועל; והפעיל את שני המאסרים המותנים אשר הוטלו על המבקש בחופף אחד לשני, אך במצטבר לעונש המאסר, אשר הוטל, כאמור, על המבקש; בנוסף, הושתו על המבקש 10 חודשי מאסר על-תנאי, לבל יעבור, למשך שלוש שנים מיום שחרורו, עבירת רכוש, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין; קנס בשיעור של 1,500 ש"ח, או 15 ימי מאסר תמורתו; ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים מיום שחרורו של המבקש מהמאסר.

הדיון בבית-המשפט המחוזי

7.             ביום 29.8.2012, ערערה המשיבה על גזר דינו של בית-משפט השלום לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בערעור טענה המשיבה, כי שגתה הערכאה הדיונית משגזרה על המבקש עונש קל יתר על המידה, וגרסה כי יש להחמירו. בהקשר זה, טענה המשיבה, בין היתר, כי שגתה הערכאה הדיונית משקבעה כי המאסרים המותנים, אשר עמדו לחובת המבקש, יופעלו בחופף זה לזה. את ערעורה תלתה המשיבה בחומרת העבירות שבהן הודה והורשע המבקש, בנסיבות ביצוע העבירות, ובעברו הפלילי העשיר של המבקש, הכולל, בין היתר, עבירות דומות לאלו, שבהן הורשע בתיק זה.

           עוד טענה המשיבה, כי הערכאה הדיונית נתנה, בגזר דינה, משקל יתר לנסיבותיו האישיות של המבקש, למרות שנקבע בגזר הדין כי לנסיבותיו האישיות של המבקש יינתן משקל נמוך, בנסיבות העניין הנדון. עוד נטען, כי שגתה הערכאה הדיונית משייחסה משקל משמעותי לאמירותיו של המבקש, בדבר השינוי אותו הוא חפץ לערוך באורחות חייו, אמירות אשר, לטענת המשיבה, נאמרו בעלמא.

           על יסוד האמור, נטען על-ידי המשיבה, כי העונש אשר הושת על המבקש, חורג באופן ניכר ממתחם הענישה הראוי וסוטה ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים. על-כן, עתרה המשיבה להחמרת עונשו של המבקש.

8.             מנגד, טען בא-כוח המבקש, בדיון אשר נערך בבית-המשפט המחוזי ביום 5.11.2012, כי בשים לב לנסיבות חייו של המבקש ולשינוי אשר ערך באורחות חייו, לא נפל כל פגם בגזר דינה של הערכאה הדיונית. זאת, בעיקר לנוכח העובדה כי, בסופו של יום, נגזר על המבקש עונש חמור של 23 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

9.             ביום 5.11.2012, קיבל בית-המשפט המחוזי את ערעורה של המשיבה, וקבע כי יש מקום להחמיר בעונשו של המבקש.